פסק-דין בתיק עמש"מ 6598-03-11

כללי

1.         לפניי ערעור על גזר-דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (מ"מ אב"ד, גב' ניצה אדן-ביוביץ, וחברי בית הדין - עו"ד רחל שני שרפסקי ומר חיים איובי), בתיק בד"מ 53/10, מיום 24.1.11, בגדרו הושתו על המשיבה העונשים הבאים: נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת אחת (שתנוכה ב-10 תשלומים שווים ורצופים) והורדה בדרגה אחת למשך שנתיים; זאת, לאחר שהורשעה, על-פי הודאתה, בביצוע עבירות לפי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").

יצוין, כי בעקבות הגשת התובענה נגדה, הושעתה המשיבה מעבודתה בשירות המדינה, החל מיום 5.7.10 ועד תום ההליכים המשמעתיים בעניינה.

הכרעת הדין

2.         בהכרעת הדין של בית הדין למשמעת צוין, כי החל מיום 20.5.07 הועסקה המשיבה  בתפקיד רכזת בכירה (תביעות), בלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר.

3.         על-פי האישום הראשון, עם קבלתה לעבודה, וסמוך למועד זה, הציגה המשיבה בפני האמרכלית תעודת בגרות מזויפת על שמה, על-אף שכלל לא הייתה זכאית לקבל תעודה כאמור. זאת ועוד, עת ביקשה המשיבה להגיש מועמדות במכרז לתפקיד ראש ענף (חקירות), באגף לשכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, היא הצהירה על-גבי טופס הבקשה, כי ברשותה תעודת בגרות וצירפה לה קורות-חיים בהם רשמה כי ברשותה "בגרות מלאה".

למען שלמות התמונה יצוין, כי בסופו של יום משכה המשיבה את מועמדותה מהמכרז, כך שבפועל לא הפיקה טובת הנאה מהמצג האמור.

4.         על-פי האישום השני, במהלך התקופה שבין חודש דצמבר 2008 לחודש ספטמבר 2009, ב-35 מקרים שונים, נהגה המשיבה לצאת מעבודתה בשעות אחר הצהריים, מבלי להחתים את כרטיס הנוכחות. חלף זאת, החתימה המשיבה את הכרטיס רק עת שבה לעבודתה, כשעתיים עד ארבע שעות מאוחר יותר.

במעשים אלה, פגעה המשיבה במשמעת שירות המדינה, התנהגה באופן שאינו הולם עובד מדינה ודיווחה דיווחים כוזבים, ביודעין ובמתכוון, תוך שנהנתה מסכומי כסף שכלל לא הייתה זכאית לקבלם.

5.         לאור הודאת המשיבה במיוחס לה בכתב התובענה המתוקן, הרשיעה, אפוא, בית הדין כאמור. 

גזר הדין

6.         בגזר-דינו שקל בית הדין את טענות הצדדים, טיבם של האישומים ועבירות המשמעת בהן הורשעה המשיבה, כמו גם את תכליות הדין המשמעתי. כן בחן ארוכות את ההלכה הפסוקה לעניין חומרת המעשים והשפעתם על תדמית השירות הציבורי. בגדרי השיקולים בגזירת העונש, מצא בית הדין מקום ליתן משקל ניכר לחרטתה הכנה של המשיבה על המעשים, להתרשמותו כי "הפיקה לקחה לעתיד", ולנסיבותיה האישיות: היותה אם חד-הורית ומפרנסת יחידה לשני ילדיה, כמו גם העובדה כי במהלך כל התקופה בה עבדה במשרד הייתה עובדת מסורה ואחראית, שזכתה לשבחים רבים ולהערכות גבוהות.

7.         בהתייחס לכל אלה ציין בית הדין, כי הצורך בענישה מחמירה אינו מתחייב, ואף הטעים, כי " נהיר... שאילולא הנסיבות האישיות המיוחדות של הנאשמת, לא היינו מהססים מלהרחיקה מהשירות הציבורי" (עמ' 11 לגזר הדין). 

8.         יוער, כי אף שבגזר הדין צוין שהנאשמת הגישה לבית הדין מסמכים המעידים על איומים וסחיטת כספים מצד אדם עמו הייתה במערכת יחסים זוגית בתקופה מושא האישומים, ושעל-פי הנטען על-ידה הוא שעודד אותה לבצע העבירות, ולמצער - עשתה כן עקב המצוקה הכלכלית בה הייתה נתונה עקב הסחיטה, לא מצא לנכון בית הדין לציין זאת בין יתר השיקולים לעניין גזירת הדין. 

תמצית טענות המערערת

9.         הערעור מופנה כנגד הימנעותו של בית הדין מלהשית על המשיבה עונש של פיטורין. לטענת המערערת, המעשים בהם הורשעה המשיבה חמורים וקשים: מדובר בשני אישומים שונים, הנוגעים לאופני התנהגות שונים, ולתקופות שונות. והנה, בשניהם ניכרים יסודות המרמה והכזב. בנסיבות אלו, כך נטען, מתן אפשרות למשיבה להמשיך ולמלא את תפקידה בשירות המדינה גורם לפגיעה קשה בתדמית השירות הציבורי, ובכך חוטא לתכליות שביסוד הדין המשמעתי. ודוק: לעמדת המערערת, אין בנסיבותיה האישיות של המשיבה, קשות ככל שתהיינה, להצדיק השארתה בשירות הציבורי. לצורך כך הופנה בית המשפט לאסופה של פסיקה מהעת האחרונה, בה, כנטען, פוטרו נאשמים בעלי נסיבות אישיות קשות, בגין הרשעתם בגין דיווחי נוכחות כוזבים.

10.       המערערת הוסיפה וציינה, כי יש מקום לדחות מכל וכל הטענה - שנשזרה כחוט השני לאורך כל מסכת הגנתה של המשיבה בבית הדין - לפיה לא קיבלה כל טובת הנאה בהסתמך על תעודת הבגרות המזויפת. עצם הצגת התעודה על-ידי המשיבה מעידה, כי לסברתה הדבר היה נדרש על-מנת לסייע לה בהשגת המשרה בה חפצה.

תמצית טענות המשיבה

11.       בטיעוניה בכתב ובעל-פה ביקשה המשיבה לדחות הערעור, תוך שסמכה ידיה על הנאמר בגזר הדין. לשיטתה, נוכח נסיבות חייה הקשות, כמו גם חריצותה ומסירותה לעבודה, בדין שם בית הדין דגש על נסיבותיה האישיות, ומסקנתו כי ניתן להגשים את תכלית אמצעי המשמעת מבלי לקפח את פרנסתה ופרנסת התלויים בה, צודקת וראויה. בהתייחס לאלה טענה, כי אין מקום להתערב בגזר-דינו של בית הדין, שכן הוא מאוזן וסביר, ואף אם הוא נוטה לקולא, אין מדובר בסטייה המצדיקה את התערבותה החריגה של ערכאת הערעור.